הופעות ברלינאיות: The War on Drugs במועדון ה- Bi Nuu

The War on Drugs

The War on Drugs

The War On Drugs @ Bi Nuu
(with openning by Quilt)
הופעה מה- 23 במאי.

כשאדם גרנדוסיאל עלה לבמה לבוש ג'אקט ג'ינס ישן וקצר ממידותיו ועוד שלל בלויים שבנוסף לשיערו המדובלל יצרו מראה מרושל מאוד שיכל בקלות להטעות אנשים לחשוב שמדובר בספק Hobo ברלינאי שהצליח למצוא דרכו בטעות לבמה ספק פועל במה זול ביותר. למעשה זהו דווקא מנהיג להקת The War on Drugs ואחד היוצרים המוזיקליים המעניינים בעלי החותם הייחודי יותר של השנה האחרונה.

האמת היא שאני לא עף על Lost in the Dream, האלבום החדש של הלהקה, כפי שעושים רוב האנשים שאני מחשיב את דעתם וסובבים אותי, ולמרות זאת לא היה לי ספק שזו תהיה הופעה מעניינת ולכל הפחות מספקת.
בגדול, האלבום מאוד מוצלח, בעיקר בנוף המוזיקלי הנוכחי, ויחסית לאלבומם הקודם שלא אהבתי. האלבום מצליח להביא סאונד מאוד ייחודי, מצבור מרשים של שירים טובים שברובם מקבלים פיתוח איטי ויפה. האישו שלי עם האלבום זה בהפקה שלו שמכניסה אווירה מאוד אייטיזית, עם ריוורבים נדושים מהזן שלא מדבר אליי. מה שכן, הלהקה עושה שימוש מעניין באמצעים בינוניים (לאוזניי), באופן שמצליח לייחד אותם דווקא מכל הנוסטלגיה האייטיזית ששוררת בשנים האחרונות.

התחושה הטובה שלי לגבי ההופעה נבעה בעיקר כי לא היה לי ספק שבמעבר לבמה הלהקה תוותר לפחות בחלקה על הפילטרים האייטיזיים. וכך בהחלט היה. כל מה שטוב באלבום החדש עבר בצורה מושלמת לבמה והשירים אף קיבלו ביצועים שרק שדרגו אותם ללא הרף. כשבוצעו שירים ישנים יותר זה ניכר, השירים פשוט פחות מוצלחים, אבל גם הם ברובם קיבלו שידרוג על ידי הסטייט אוף מיינד המוזיקלי בו הלהקה נמצאת בתקופה הנוכחית.

The War on Drugs

The War on Drugs

וההופעה ברובה הייתה בלתי תיאמן. מעבר לשירים המוצלחים שעובדים כל כך טוב בלייב, לא ניתן היה לפספס את החשיבות של כל אחד מחברי הלהקה. למרות שגרדוסיאל, על קולו הסוחף והגיטרה בעלת הצליל הכל כך מובחן, הוא לגמרי מרכז השואו, כל חברי הלהקה האחרים תורמים רבות להופעה, במיוחד-במיוחד נגן הסקסופון בריטון שלא עשה יותר מדי אלא רק נשף בטון אחיד בחלקים הנכונים, מה שנתן לסאונד בוסט אדיר ותחושה של מוזיקה שלא שמעתי כמותה. בכלל, מי שמכניס סקסופון בריטון למוזיקת האינדי רוק שלו זכאי לשבחים כנקודת מוצא.

סוף ההופעה דווקא היה קצת עייף יותר משני השליש הראשונים, בכל זאת הופעה של כמעט שעתיים (וזה תמיד נהדר כשגם כשההופעה ארוכה למדי, היא מתחילה לפני תשע בערב ומסתיימת בשעה נוחה מאוד – זה משהו האירופה הזו). וגם סיום פחות מרשים לא פגם במאום ברושם שההופעה הותירה.

השורה התחתונה שלי חייבת להיות רק אחת – זו בהחלט אחת מהופעות השנה שלי. חוויה מוזיקלית נהדרת שהצליחה להפיח חיים חדשים במוזיקה המוכרת.

ולא מספיק המופע המרכזי המעולה, גם החימום של Quilt היה ראוי. מעבר לאלבום הנחמד מאוד שהוציאו השנה הם התגלו כחמודים ביותר בלייב. יש להם שירים לא רעים, אבל הם חייבים לשיר אותם בביטחון רב יותר. רוב הזמן הם נוטים קצת ללחשש את המילים, דבר שהביא לתוצאה שפחות משאירה חותם. אבל המוזיקה טובה בהחלט.

הסאונד של מועדון ה- Bi Nuu היה בסדר עבורי אבל לאורך רוב ההופעה היה חזק להחריד דבר שהוא די בעייתי כשהלהקה על הבמה הוא כזו שסוחטת ככל הניתן את הכלים שלה. אני הייתי עם האטמים מצילי החיים שלי, אז לא סבלתי בכלל, אבל היו לידי אנשים שבחלק מהזמן אטמו את אוזניים עם האצבעות. וזה לא סימן טוב במיוחד.

Quilt @ Bi Nuu

Quilt

2 תגובות בנושא “הופעות ברלינאיות: The War on Drugs במועדון ה- Bi Nuu

  1. חיחי, לא רק בישראל יש בעיות סאונד, העם צודק בדברו!

    אני גם לא נפלתי מהאלבום החדש של החבר'ס, אבל לא הייתי מוותרת על הופעה שלהם, אני שמחה שלפחות אתה זכית לראות אותם באווירה חצי-אינטימית!

    • כן, כל מדינה ובעיות הסאונד שלה.
      לסאונדמנים בברלין יש תסביך די קשה בכל הנוגע לווליום מוגזם. זה קצת מבאס, אבל בגלל זה טוב שיש איתי תמיד אטמי אוזניים.

      ההופעה ממש לא הייתה אינטימית. היה סולד אאוט והמועדון היה דחוס לגמרי.

השאר תגובה