סקירה: Indie Game – The Movie

כדי להצדיק את הטאג ליין של הבלוג, להלן פוסט ראשון (ולא אחרון!) שלא עוסק במוזיקה. כן!

אקדים ואדגיש – אני לא גיימר. רחוק רחוק מזה. יוצא לי לשחק כמו שצריך במשחק מחשב פעם בכמה שנים, רק כשמשהו ספציפי מצליח ממש למשוך אותי בזמן המתאים ביותר. לכן נושא הפוסט היום הוא ייחודי למדי לבלוג.

.משחק אינדי: הסרט

על סרט הדוקו "Indie Game – The Movie" שיצא ב- 2012 לא כל כך שמעתי לפני או אחרי שצפיתי בו. וזה חבל מאוד כי הוא ראוי להיות מדובר. למרות היותו סרט נישה ממוקד בקהילה ספציפית הוא מוצלח ומומלץ מאוד כשלעצמו, בין אם אין או יש לכם קשר כלשהו לעולם משחקי הוידאו – זה סרט מרתק המציג נושא לא רגיל בקולנוע הדוקומנטרי ומציג אותו באופן מעורר יראה והשראה ומביא למסך כמה אנשים נהדרים, מעוררי הזדהות ומכמירי לב.

סופר מיט בויהסרט, כשמו, עוסק בתחום משחקי הוידאו העצמאיים ומתרכז בצוותי הפיתוח של שלושה משחקים ספציפיים ועוקב אחרי שניים מהם לאורך 7 חודשים של עבודה ופיתוח. הסרט יוצא מנקודת מבט מאוד מורכבת ולא מתיפייפת ומציג את הקושי והמורכבות מולם עומדים המפתחים העצמאיים ובאותו זמן גם מאדיר מאוד (אולי יותר מדי) את האידיליה של עולם משחקי האינדי – בכל הנוגע לחופש פעולה, יצירתיות מקסימלית והסיפור האמריקאי הגדול על ה- "Self made man" – צוותי פיתוח של אדם בודד או שניים העומלים על משחק 2-4 שנים ומוציאים משחקים שלא נופלים במאומה מהמשחקים שמוציאות החברות הגדולות עם צוותי פיתוח של כאלף איש העובדים אותו פרק זמן על משחק בודד.

ייתכן וזו ראיית עולם בעייתית וחד צדדית, אבל היא אפקטיבית נורא, לפחות ברמת הסרט וקשה שלא להזדהות עם אותם מפתחים, שכל אחד מהם הוא דמות מרתקת ומורכבת שהייתי שמח לעקוב אחריהם לאורך כל הקריירה המקצועית שלהם.

הסרט עוקב אחר צוותי הפיתוח של שלושה משחקים – Braid (מפתח יחיד) שיצא לפני תחילת הפקת הסרט ומהווה את אחד ממשחקי הוידאו המהוללים ביותר, אינדי ובכלל – וזה באמת משחק גאוני, מיוחד, פואטי, קשה מאוד ומהנה ביותר; Super Meat Boy (שני מפתחים) ששחרורו מגיע לקראת סוף הסרט – משחק ארקייד יפהפה בקווירקיות שלו, קשה להחריד (לא הצלחתי לסיים) ומצחיק מאוד; ו- FEZ (מפתח מרכזי אחד ועוד מפתח זוטר שבקושי רואים או שומעים עליו בסרט) – לא יצא בזמן הפקת הסרט.

פז משחקבסרט מועלות הרבה תובנות על תהליך היצירה-פיתוח וכמובן על רעיון היוצר = אומן. הסרט הוא הזדמנות נדירה לקבל קודם כל הצצה לתהליך יצירתו של משחק וידאו, ועוד כזה שהוא כל כך אישי וההפך הגמור מזה התעשייתי וכן לקבל הרבה מהתיאוריה של משחקי הוידאו, לפחות כפי שארבעת המפתחים האלו תופשים אותה. אותי זה ריתק בטירוף ופתח לי עולם חדש, פלטפורמה אומנותית-תרבותית שבה ניתן לספר סיפור (ועוד ברמה הכי לא קונבנציונלית שיש) כפי שאי אפשר באיזה מדיום אחר. וזה מדהים. זה לא משהו חדש, אבל האסימון שנפל לי ממש טלטל אותי.

לצערי אני לא מצליח להתמיד במשחקים כי זה פחות מתחבר לאישיות וההעדפות שלי, אבל עולם משחקי הוידאו (ובמיוחד האינדי) זה דבר שמעניין ומושך אותי מאז ראיתי לראשונה את הסרט וכל צפייה בו (כבר יותר מפעמיים) מבעירה בי אש והשראה שחבל לי שאני לא יודע לעשות אפילו חלקיק ממה שהמפתחים המוכשרים והחכמים שמופיעים בסרט יכולים.

השאר תגובה