ארכיון תגיות: לייב

הופעות ברלינאיות: Califone במועדון ה- Berghain

Califne Live

Califone @ Berghain
(הופעה מנובמבר 2014).

נגיד היה לי מכשיר שיכול למדוד את מידת ההתרגשות שאדם מרגיש, אם הייתי נמדד באמצעותו לפני ההופעה של Califone, סביר בהחלט שהחוגה (נגיד שהייתה למכשיר חוגה, אוקיי?) הייתה נשברת בעוצמה.
Califone הם בקלות ובלי לחשוב פעמיים אחת הלהקות האהובות עליי ביותר, ואני מדבר על משהו כמו מקום מובטח בטופ 5 או אף יותר מצומצם מזה. העניין הוא שמעבר להתרגשות עצמה לקראת ההופעה, לא ידעתי למה לצפות. בחיים לא שמעתי משהו לגבי ההופעות של הלהקה, אני גם לא מכיר אף אחד שראה אותם בלייב. אבל לא היה פה באמת מקום ללבטים. אלה פאקינג Califone!!

באופן מפתיע מכמה שזה לא היה מפתיע, היינו בקהל לא יותר מ- 50 אנשים. ועד כמה שזה קצת מצער שזה כל הקהל שהלהקה הנפלאה הזו זכתה לו, באותו זמן זכיתי אני בהופעה מאוד אינטימית עם הלהקה אהובה.

הופעות ברלינאיות: Neutral Milk Hotel ב- Postbahnhof

Neutral Milk Hotel @Postbahnhof am Ostbahnhof
הופעה מה- 5 בספטמבר

באופן כללי ובלי רקע, אני בטוח שאנשים יכולים להבין כמה ציפיתי להופעה הזו. העניין הוא שכבר שמעתי את רוב הסטליסט בלייב כשהייתי בהופעת סולו של ג'ף מנגום לפני שנתיים. למעשה, מאז נבנה אצלי הצורך להיות נוכח בהופעה של הלהקה כולה ולשמוע ולראות את הביצועים של השירים כפי שהם אמורים להיות ברובם. כי כזה אני, תמיד אעדיף ביצוע של להקה על פני ביצוע סולו.
בסיכומה של ההופעה, זו הייתה החלטה נכונה עבורי וידעתי שאני מכיר את עצמי.

יצאתי עם שלושה רגעים גדולים שנחקקו לי בראש ובלב והתבלטו מעל כל ההופעה. שלושה רגעים שהם שלושת השירים האהובים עליי ביותר של הלהקה, שלושה. ביצועים מושלמים.

הופעות ברלינאיות: The War on Drugs במועדון ה- Bi Nuu

The War on Drugs

The War on Drugs

The War On Drugs @ Bi Nuu
(with openning by Quilt)
הופעה מה- 23 במאי.

כשאדם גרנדוסיאל עלה לבמה לבוש ג'אקט ג'ינס ישן וקצר ממידותיו ועוד שלל בלויים שבנוסף לשיערו המדובלל יצרו מראה מרושל מאוד שיכל בקלות להטעות אנשים לחשוב שמדובר בספק Hobo ברלינאי שהצליח למצוא דרכו בטעות לבמה ספק פועל במה זול ביותר. למעשה זהו דווקא מנהיג להקת The War on Drugs ואחד היוצרים המוזיקליים המעניינים בעלי החותם הייחודי יותר של השנה האחרונה.

האמת היא שאני לא עף על Lost in the Dream, האלבום החדש של הלהקה, כפי שעושים רוב האנשים שאני מחשיב את דעתם וסובבים אותי, ולמרות זאת לא היה לי ספק שזו תהיה הופעה מעניינת ולכל הפחות מספקת.
בגדול, האלבום מאוד מוצלח, בעיקר בנוף המוזיקלי הנוכחי, ויחסית לאלבומם הקודם שלא אהבתי. האלבום מצליח להביא סאונד מאוד ייחודי, מצבור מרשים של שירים טובים שברובם מקבלים פיתוח איטי ויפה. האישו שלי עם האלבום זה בהפקה שלו שמכניסה אווירה מאוד אייטיזית, עם ריוורבים נדושים מהזן שלא מדבר אליי. מה שכן, הלהקה עושה שימוש מעניין באמצעים בינוניים (לאוזניי), באופן שמצליח לייחד אותם דווקא מכל הנוסטלגיה האייטיזית ששוררת בשנים האחרונות.

הופעות ברלינאיות: Owen Pallett + Xiu Xiu ב- Volksbühne

2014-05-25 21.42.16

לפני העיקר: מאז עברתי לברלין באופן צפוי למדי הייתי בהרבה הופעות. רבות מהן היו מעולות, אחרות היו פחות וכולן השאירו אותי עם רשמים שהייתי חייב לשתף. עד לא מזמן חשבתי שאין מקום בבלוג הזה לסקירת הופעות שהן לא בישראל, כך שאת הרשמים על ההופעות האלו פרסמתי בעמוד הפייסבוק האישי שלי. אבל אחרי הרבה התייעצות עם אנשים חכמים (כשהעקשנית והמשפיעה מהם היא אשתי) הגעתי להבנה שאני צריך לקחת את הכתיבה והפרסום בבלוג בקלות ראש רבה יותר. אמנם יש עוד חודש וקצת עד אז, אבל ה- new year's resolution שלי ל- 2015 זה לפרסם יותר פוסטים בבלוג, גם אם אלו פוסטים לא כבדי ראש ולא מושקעים עד הפרט האחרון. לדעתי זה יהיה רק לטובה.

כדי להיות רציני לגבי זה, אני מתחיל בזה ממש עכשיו עם ההופעה הכפולה שראיתי באביב האחרון. עד ה- 21 בדצמבר, אז אני מתכנן לפרסם את סיכום אלבומי 2014 הגדול והמוגזם שלי, אפרסם כמה וכמה סקירות הופעות שהצטברו אצלי.