סיכומי שנה מעניינים ונבחרים 2015

כפי שכבר כתבתי בסיכום השנה של הבלוג, למרות האהבה הגדולה שלי לחג הסיכומים השנתי (שיש האומרים שבשפות עתיקות קוראים אותו דצמבר) מצאתי עצמי די מאוכזב בינתיים מהסיכומים הגדולים שמתפרסמים במקומות היותר מפורסמים (החשודים המידיים: סטריאוגם [שביומיום אני ממש אוהב אותם], פיצ'פורק, NME, NPR).

למרות שזה משהו שחשוב לי כל שנה, הפעם אני מרגיש שיותר דחוף לי לשים פוקוס על הסיכומים הקטנים והאישיים יותר. באופן טבעי כשמדובר בבלוגים קל לי יותר להגיע לאלו בעברית (אבל גם יותר חשוב לי להביא את אלו לקידמת הבמה, כך שהכל בסדר) מאשר לחו"ליים, לכן הישראלים (ובכנות, אנשים שאני מכיר אבל גם אוהב את הטעם שלהם) תופסים מקום רב יותר. אבל עדיין אני כן מביא פה סיכומים באנגלית שאהבתי, לא משנה אם הם מבלוגים, מגזינים או מפלטפורמות אחרות, העיקר מבחינתי זה למצוא רשימות ייחודיו שאומרות הרבה על הטעם של מי שהרכיב אותן וכן גם שמתחברות לטעם המוזיקלי שלי.

הבהרה: אין שום חשיבות לסדר של הסיכומים שאני מציין פה. באמת ובכנות.

חזיונות עמומים: הבריאן ג'ונסטאון מאסאקר – סקירת האלבום החדש + הופעה

Revelations

בתזמון מעולה, The Brian Jonestown Massacre הוציאו את אלבומם החדש Revelation זמן קצר לפני ההופעות שלהם בישראל ובברלין. מן הסתם, הם יוצאים לטור הזה כדי לקדם את האלבום, אבל אילו רק פרטים שהורסים לי את הפתיחה. היו לי בדיוק שבועיים לחרוש על האלבום החדש לקראת ההופעה בברלין שהייתה בראשון שעבר (8/6). ובשבילי זה תמיד כיף להיתקל בחומר חדש של הלהקה אותו לא שמעתי עדיין. בגלל שאני משוחד מדי בכל הנוגע ללהקה (כל עוד מדובר בהקלטות), ניסיתי להיות ביקורתי יותר, וזה מה שיצא:

האלבום החדש אמנם נחמד למדי, אבל מי שיש לו היכרות עמוקה עם הלהקה ירגיש מחזור ושזה עוד מאותו דבר. הבריאן ג'ונסטאונז עדיין עושים את הרוק הפסיכדלי אפוף העשן הסגול שלהם, מוזיקה דחוסה מרובת כלים ושופעת באלמנטים של מוזיקה הודית. יש הפעם כמה וכמה שירים שדווקא מקבלים טוויסטים מעניינים שתואמים את הכיוון עמו התנסו באלבומם הקודם, כאלו שנותנים לשירים האלו הרגשה שהם הכל מלבד "שחוקים". אבל אלו רק חלק מהשירים באלבום. השאר, על אף היותם נעימים להאזנה, לא מותירים משקעים ומרגישים צפויים.

סיכום אלבומי השנה 2013

דצמבר כמעט ומגיע לסיומו. החודש האהוב עליי בשנה, חודש הסיכומים. אני מבין את מי שלא מוצא את הטעם ומשתעמם מפסטיבל הסיכומים הזה, אבל עבורי זה חג של ממש.

השנה האזנתי למשהו כמו 130 אלבומים חדשים. מבחינתי זו שבירת שיא. בשנה שעברה שמעתי בערך 100 אלבומים חדשים וכבר אז זו הייתה שבירת שיא עבורי. אני יכול לשער כי הגידול השנה היה הרבה מאוד בשל הבלוג, צריך למצוא דברים לכתוב עליהם ולכן צריך להקשיב להרבה דברים. אבל ישנם עוד סיבות אני משער, דברים שקשורים לחיים האישיים – זמן פנוי, הטיול הארוך וכו'.

עוד דבר ששמתי לב אליו והוא הגיוני ביותר, עיקר אלבומי השנה שלי מתבססים על החצי הראשון של השנה, מאחר ומיולי עד אוקטובר טיילתי בעולם וכל המוזיקה החדשה שלקחתי איתי היא זו שיצאה לפני הטיסה. ולגבי מה שיצא בחצי השני של השנה ניסיתי לדחוס המון בהאזנה אינטנסיבית בחודש וחצי שעברו מאז שחזרתי. בהחלט חצי שנה מקופח יותר מבחינתי, אבל קורה ומנסים לחיות עם זה ולהמשיך הלאה.

פנינה חדשה: החוויה האיסלנדית

הודעה: הבלוג יוצא לתקופת פגרה של כארבעה חודשים בשל טיול סופר-מגניב. נתראה בנובמבר.

סיגור רוס נמצאים כרגע בתקופה מוזרה סלאש מרתקת. למעלה מעשור עבר מאז הוציאו שני אלבומים גדולים בשלמותם, האלבומים האלו שאנשים תמיד ישוו אליהם את שאר התוצרת של הלהקה. אחרי שני אלה אפשר לומר כי הלהקה נכנסה לתהליך מתמיד של חיפוש אחר אפיקים שונים שיבדילו אותם ממי שהיו כשהוציאו אותם. תהליך זה לא קרה באבחה חדה אלא לקח לו זמן לצבור תאוצה. האלבום הבא של הלהקה Takk, הרביעי שלהם, היה הרבה מהשניים הנ"ל אבל לקח בחירות יותר מיינסטרימיות.

אחרי כן ב- 2008 יצא האלבום החמישי שהיה כבר בכלל משהו אחרכמעט לגמרי. Með suð í eyrum við spilum endalaust זה אלבום שהוא לפרקים מוזיקה עולצת של שדונים שיוצאים בחגיגות ומחולות כשאף אחד לא רואה אותם, ולפרקים אחרים מוזיקה שמזכירה קצת את מה שעשו באלבום השלישי שלהם, אלבום הסוגריים, אך לא באותה צורה משויפת, חדה ושלמה שהצליחה להם אז ב- 2002. האלבום לא הצליח לסחוף את קהל המאזינים של הלהקה, בלשון המעטה. על אף שישנם לא מעט מעריצים שיגנו על האלבום וידבקו בחצי הכוס המלאה שהם רואים בו, האלבום עדיין מייצג פתיחה צולעת לתקופה מתוסבכת מבחינת פועלה של סיגור רוס.

האלבום שלא היה שם (וגם לא יוזכר בשמו)

לפני העיקר: לפני שבוע וחצי Liars הופיעו בבארבי. הגעתי להופעה עם חששות כבדים מאוד. ליארז הם אחת הלהקות המרתקות, מיוחדות ואהובות עליי מהעשור האחרון. הלהקה עברה כל כך הרבה פאזות לאורך הזמן הזה ועם האלבום האחרון שלהם שיצא שנה שעברה הם נמצאים כרגע בפאזה אלקטרונית קרה למדי. את האלבום ממש אהבתי אבל מרגע שנודע לי על ההופעה עלה בי החשש שההופעה הזו תהיה פספוס. תמיד רציתי לראות אותם מתפרעים על כלי הנגינה שלהם, עם טירוף התופים והגיטרות שלהם, והיה נראה לי כי ברכינה על קונסולות הטירוף הידוע של הלהקה פשוט ייעלם. קטעי וידאו שראיתי מהזמן האחרון לכאורה איששו את החשש שלי. אבל זו להקה אהובה, את הכרטיסים רכשתי 56 שניות לאחר שהידיעה על הגעתם פורסמה אז אין מצב שאפספס אותם גם אם אני עתיד להתאכזב.

לא מהמם אבל כיף

לאחרונה אף אלבום שיצא ושהספקתי לשמוע לא הצליח ממש לזרוח ולשבות אותי לחלוטין (ובכן, מלבד האלבום של הפוסט הקודם). היו אלבומים טובים, אבל לא אחד שהימם אותי ושאני יכול להקדיש לו מספר פסקאות בלב שלם. אז החלטתי במקום לרכז בפוסט אחד דעות על כמה אלבומים שונים מהזמן האחרון. אמנם לא תהיה פה המלצה חד משמעית אבל לפחות אוכל לפרוק קצת מחשבות שעוברות לי בראש.

The Veisl

אתחיל עם אלבום שהוא דווקא כן ממש מוצלח בעיניי, ואני בהחלט ממליץ עליו, אבל זה לא אלבום שייזכר לאורך זמן גם במסגרת הזמן של 2013. אלבום זה הוא Time Stays, We Go של ה- Veils. את האלבום הקודם של הלהקה Sun Gangs שיצא ב- 2009 ממש אהבתי ואני עדיין רוחש לו חיבה רבה. זה היה אלבום אפל למדי, אבל נגיש מאוד לפחות ברובו, עם המנון רוק אדיר ולהיטי משהו (The Letter), כמה וכמה שירים מצויינים וקטע כמעט סוגר בן 8 דקות פנטסטי עד כדי מושלם (Larkspur). אלבום שלם ומצויין.

פנינה חדשה: להקת שפתיים – השנים המאוחרות

לכל מי שהגיע בחיפוש אחר הלהקה הזו, אני מתנצל אבל לא לה מוקדש הפוסט.

השנה מציינת להקת הפופ-רוק פסיכדלי-אקספרימנטלי The Flaming Lips שלושים שנות קריירה מוזיקלית פורה ויצירתית עם אלבום אולפן רשמי חדש מזה ארבע שנים בשם The Terror, אלבום האולפן ה- 13 של הלהקה (הלהקה קיימת מאז 1983 אך את האלבום הראשון שלה הוציאה ב- 1986). מעבר לעיסוק המתבקש באלבום החדש אני גם רוצה לעסוק במה שקרה עם הלהקה בארבעת השנים האחרונות כי אלו היו ארבע שנים מרתקות, פתלתלות ויותר מכל – מוזרות.