חיות קסומות וכוכבים רועשים

Ceres & Calypso in the Deep Time
כן, יש לי חולשה לעטיפות מצוירות בסגנון של קומיקס (בעלי ערכי הפקה גבוהים!), אבל גם בלי לקחת את זה בחשבון אני לגמרי מאמין שמדובר פה באחת העטיפות הכי יפהפיות ומושכות של העשור הנוכחי.
 
העטיפה הזו שייכת לאלבומם השלישי Ceres & Calypso in the Deep Time של להקת Candy Claws מקולורדו, ארה"ב שיצא ב- 2013 (ולגמרי התפספס על ידי בזמן אמת). מדובר באלבום דרים פופ / נאו-פסיכדליה דחוס ועמוס בקירות סאונד שמציפים כל שטח פנוי בחלל האוזן, מוזיקה שנעה על שלל השפעות שונות החל מפופ סיקסטיזי קליל, דרך ביץ' בויז, פיל ספקטור ואף אקזוטיקה ועד לשוגייז ניינטיזי. לא תמיד רמת השירים אחידה, אבל ההפקה העשירה והלופתת היא לגמרי האטרקציה המרכזית וביחד עם השירה הילדותית והמתוקה והאווירה הייחודית גורמים לאלבום להיות שווה מאוד את הזמן שיוקדש לו.
 

ב- 2015 הלהקה הצטמצמה בעל כורחה מהרכב שלם שבשלב מסוים הכיל שמונה חברים לזוג המרכזי של הזמרת והכותב הראשי שהקימו אותה שבע שנים לפני כן, ובשל השינוי בליינאפ החליטו השניים על שינוי השם ל- Sound of Ceres ולהמשיך בגרסה החדשה שחולקת קווי דמיון רבים עם המוזיקה של ההרכב המקורי אבל בתוספת נטייה רבה יותר לאלקטרוניקה. האלבום שהוציאו שנה לאחר מכן לא עשה רושם חזק כמו האלבום האחרון שהוציאו תחת השם המקורי של ההרכב שלמעשה מתפקד כשירת הברבור של Candy Claws. אבל אני מאוד מקווה שיהיה יותר מעניין איתם בעתיד.

כשהחיים והמוזיקה מתנגשים

 זה מעצבן כשהחיים מפריעים לך לשמוע מוזיקה.

בשמונה חודשים האחרונים עבדתי בעבודה שכילתה 11 שעות מהיום שלי, חמש פעמים בשבוע. התגובה הנפשית המיידית שלי למעבר החד מהאזנה למוזיקה במשך כשליש יום לכשעתיים שלוש הייתה תחושת ריקנות וחוסר אונים (אבל אני לא מבטיח שרק השינוי הזה היה הגורם). בתור מאזין אובססיבי למוזיקה, שינוי כזה לא עובר בקלות. ברור, עם הזמן מתרגלים. כבנאדם שצריך ורוצה להצליח לתפקד כראוי בחיים ובחברה, ההסתגלות לשינוי כזה היא מהותית. אך הסיטואציה הפעם הייתה שונה, ביודעין. לאחרונה סיימתי את תפקידי באותו מקום עבודה, ציפיתי לחודש מילואים שאחריו אני אמשיך במתכונת חיי האסקפיסטית משהו ואטוס עם האישה לארבעה חודשים משובחים בחו"ל (איסלנד-לונדון-פסטיבל מוזיקה-לונדון-נפאל, אל תשאלו). והנה, משומקום בוטלו המילואים ומצאתי עצמי עם חודש חופשי לגמרי. חודש שבמהרה הוסב לשם ניקוי מערכות נפשיות ממקום העבודה המזוהם שנאלצתי להיות חלק ממנו – הרבה סידורים לקראת הטיסה, חזרה לכושר עבור הטיול והשלמה והתקדמות עם טונות של מוזיקה (וכמה סדרות טלוויזיה שאצליח לראות). אוכל רק להעיד כי החזרה להיות מוצף במוזיקה, להיות מחובר לאוזניות (או לרמקולים) במשך כשני שליש של היום זה כמו חזרה לרחם, מקום מוגן, עוטף וחמים. זה הפוך המטאפורי שמתכרבלים בו בימים קפואים. זה כאילו הסדר וההיגיון חזרו לחיי רק מהעובדה שאני יכול לשמוע עוד ועוד מוזיקה. אובססיבי כאמור.