הגראפיטי ורוד: מי אתה אריאל פינק? (+ מיקסטייפ)

לכבוד הגעתו המבורכת של אריאל פינק להופעה בישראל ביוני (אירוע / כרטיסים), התבקשתי לתת יד בהפצת הבשורה הורודה. מאחר ולשם שינוי יש לי היכרות מעמיקה למדי עם הפינק, שמחתי לשתף פעולה ולכתוב פוסט בנושא.  ערכתי גם מיקסטייפ שנמצא בתחתית הפוסט הזה.

קודם כל, אתם מוזמנים לגשת ולהציץ בפוסט בבלוג המאזין. פוסט מוצלח מאוד שנותן הצעות כיצד להתחיל את ההאזנה לאריאל פינק ואיך להמשיך. הפוסט גם מהווה מפת דרכים מוצלחת לדיסקוגרפיה העשירה והמוזרה שלו.

——————————

אריאל פינק הוא חידה. זה לא שהיא לא ניתנת לפיתרון, אלא כזו שעדיף לא לעשות לה עוול זה. כי בנוסף אריאל פינק הוא גם בלון נפוח, וזה כל הקסם שלו. ברגע שנוציא את האוויר לא נישאר עם הרבה ביד. לכן אני מעדיף להתרכז במוזיקה עצמה ופחות בפרסונה הייחודית, כי לטעמי זו הראשונה מעניינת יותר מכל שטיק או פרובוקציה. ויש טונות מאלו. וזה בסדר. האישיות של פינק היא חלק מהעניין וזו תוספת ראויה למוזיקה האסצנטרית, אבל בהחלט לא החלק המרכזי במשוואה הזו.

נידחים בניינטיז: שני צדדים לסאונד והעטיפות הכעורות שלהם

זה בטוח עניין של תקופות, אבל לאחרונה אני נמשך בצורה בלתי מוסברת למציאות נסתרות מהניינטיז.לקח לי זמן, אבל רק בשנה האחרונה נפלה עליי ההבנה עד כמה העשור הזה הוא עצום מוזיקלית מבחינתי. הרבה זרמים וסגנונות שנולדו או צברו תאוצה בשנים אלו כל כך מדברים לאוזן שלי שפתאום זה מרגיש לי כל כך טבעי החיבור אליו (להוציא את העובדה שגדלתי בעשור הזה). פתאום דווקא האלבומים הגדולים והידועים של העשור הזה (החשודים המידיים, אלו שאנחנו יודעים לדקלם את שמם משינה) נראים לי כה משעממים בהשוואה לאוצרות הרבים שמתחבאים בו. רק לידיעתכם.