מה שמעתי?! – מהדורת פברואר 2015

שמעתי הרבה מאוד אלבומים בינואר, ולא מעט מהם אפילו שווים כתיבה, אבל עם קצב פרסום הפוסטים פה (תקופה קצת מעיקה וכו') אני לא רואה איך אצליח לממש את הצורך שלי להקדיש פוסט לכל אלבום כזה. אז במקום זאת, למה שלא אייסד פינה בה אני סתם מסכם באופן חודשי או אפילו דו-חודשי כמה מהדברים המעניינים ששמעתי? כפי שכתבתי פה בעבר, אני מנסה לעשות מעבר ולכתוב ביותר קלות ראש ולהשקיע יותר בכמות ופחות בטקסטים. אלבומים מהשנה הנוכחית לא יהיו פה, אלו ימתינו לפוסט משלהם. כן יהיו – 2014 ואחורה, אפילו עד שחר ההיסטוריה אם צריך.

(אגב, לייק לעמוד הפייסבוק כבר עשיתם? אז כדאי, כי גם שם הולכים דברים – בעיקר חדשות על אלבומים עתידיים שכדאי להתרגש עבורם, ולא מזמן גם ערכתי שבוע Panda Bear לכבוד אלבומו החדש. כך שיש גם שם תוכן מעניין).

אז ינואר בואכה פברואר, מה שמעתי?

cover

אובססיה לחיים נחמדים

have a nice life

הדבר היחיד בערך שמונע ממני מלהיתקע לגמרי על שני האלבומים של Have a Nice Life הוא הצורך הפנימי שאינו יודע שובע לגלות מוזיקה חדשה ותמיד להתקדם הלאה. אחרת הייתי פשוט ממשיך עוד שבועות רבים להריץ את שני האלבומים אלה בלופ אינסופי. אבל אם זה היה אחרת אז כנראה הכל כבר היה שונה.

האובססיה הקלה והמענגת שנפלתי אליה בחודש וחצי האחרונים בה הצמד עם השם הלא שגרתי הזה היה המוזיקה היחידה שבערה לי לשמוע, התחילה למעשה לפני כשנתיים וחצי לאחר שגיליתי על בחור בשם Dan Barrett מקונטיקט, ארה"ב שהוציא ב- 2011 את אלבום הבכורה שלו תחת השם Giles Corey. אלבום אפל ומעורער, פולק מהגיהנום, או לפחות מהפינות החשוכות ביותר שקיימות על הכדור הזה. למרות שהאלבום מאוד אישי ונעשה באמצעים ביתיים הוא מצליח להגיע ברגעים הנכונים לסאונד מורכב, מלא רבדים ועוצמתי. אני אוהב ממש את התזוזה הבלתי פוסקת של האלבום מהשקט והחרישי לרועש והמרעיד עולמות. האלבום הזה שגם נושא את השם Giles Corey היה האלבום האהוב עליי ביותר לאותה שנה, ולטעמי הוא ללא ספק האלבום הכי טוב של העשור הנוכחי עד כה.

נידחים בניינטיז: נחמתו של הדיסקו מהגיהנום

דיסקו אינפרנו

בספטמבר האחרון היגרתי עם בת זוגתי מבירת הצפון הרחוק, חיפה, לגבעתיים, למרכז, האיזור הזה שבו אמורים למצוא עבודות קצת יותר בקלות. זה היה הזמן בו סיימתי את הפרק בחיי בתור סטודנט, פרק ארוך מתגמל ביותר ומיותר להפליא (הדרך בה בחרתי, בכל אופן). אהבתי את התקופה הזו, אבל ידעתי כמעט בכל רגע נתון שאני נמצא בבועה, מנותק לחלוטין. זו גם אחת הסיבות שלא המשכתי ישר לתואר שני, למרות שמאוד רציתי ועדיין רוצה.

אז עברנו למרכז, בתקווה שנוכל למצוא עבודה ראויה ומתאימה כל אחד ותחומו הוא. וטעינו והתאכזבנו. באותו רגע של שינוי איזור מחיה התחילה גם תקופה ארוכה מדי של אבטלה וחיפוש עבודה רצופת אכזבות. בזמנים קשים, מן הסתם, אנחנו נוטים לחפש ולשקוע בפינות הקטנות בחיינו שמספקים לנו מפלט, הפוגה מהיומיום המכביד, האפור והמאכזב בדרכו. מבחינה מוזיקלית, המפלט שלי לאותה תקופה הייתה להקה אחת – Disco Inferno שמה.