ארכיון תגיות: Slowcore

כשהחיים והמוזיקה מתנגשים

 זה מעצבן כשהחיים מפריעים לך לשמוע מוזיקה.

בשמונה חודשים האחרונים עבדתי בעבודה שכילתה 11 שעות מהיום שלי, חמש פעמים בשבוע. התגובה הנפשית המיידית שלי למעבר החד מהאזנה למוזיקה במשך כשליש יום לכשעתיים שלוש הייתה תחושת ריקנות וחוסר אונים (אבל אני לא מבטיח שרק השינוי הזה היה הגורם). בתור מאזין אובססיבי למוזיקה, שינוי כזה לא עובר בקלות. ברור, עם הזמן מתרגלים. כבנאדם שצריך ורוצה להצליח לתפקד כראוי בחיים ובחברה, ההסתגלות לשינוי כזה היא מהותית. אך הסיטואציה הפעם הייתה שונה, ביודעין. לאחרונה סיימתי את תפקידי באותו מקום עבודה, ציפיתי לחודש מילואים שאחריו אני אמשיך במתכונת חיי האסקפיסטית משהו ואטוס עם האישה לארבעה חודשים משובחים בחו"ל (איסלנד-לונדון-פסטיבל מוזיקה-לונדון-נפאל, אל תשאלו). והנה, משומקום בוטלו המילואים ומצאתי עצמי עם חודש חופשי לגמרי. חודש שבמהרה הוסב לשם ניקוי מערכות נפשיות ממקום העבודה המזוהם שנאלצתי להיות חלק ממנו – הרבה סידורים לקראת הטיסה, חזרה לכושר עבור הטיול והשלמה והתקדמות עם טונות של מוזיקה (וכמה סדרות טלוויזיה שאצליח לראות). אוכל רק להעיד כי החזרה להיות מוצף במוזיקה, להיות מחובר לאוזניות (או לרמקולים) במשך כשני שליש של היום זה כמו חזרה לרחם, מקום מוגן, עוטף וחמים. זה הפוך המטאפורי שמתכרבלים בו בימים קפואים. זה כאילו הסדר וההיגיון חזרו לחיי רק מהעובדה שאני יכול לשמוע עוד ועוד מוזיקה. אובססיבי כאמור.

אלבום ישן אלבום חדש – הקלות והכובד

אני אנסה הפעם משהו חדש – במקום (או למעשה, בנוסף ל-) לזגזג מפוסט לפוסט בין חדש לישן אני אשלב את שניהם בפוסט אחד וארכז בפוסט שתי שאיפות בלתי נשלטות אצלי – הרצון להתעדכן כל הזמן במוזיקה חדשה והצורך לגלות מוזיקה ישנה שהתפספסה, אצלי או בכלל. נראה לי שזה קונספט שימשיך להופיע פה בבלוג.

הפעם הפוסט יהיה בסימן הופעות שתפסתי בפסטיבל פרימוורה 2012.

 

אלבום חדש

fade

Yo La Tengo הופיעו בארץ לפני כמה שנים בודדות לשתי הופעות מלאות, אנרגטיות וחופרות ברובן שאת שתיהן פספסתי. מאז ועד לשנה שעברה הן היו מהחרטות הגדולות שלי בכל הקשור להופעות מוזיקה. שנה שעברה תיקנתי עוול זה בזכות פסטיבל פרימוורה האהוב והיקר לי. ההופעה הייתה מצויינת ומהטובות של הפסטיבל באותה שנה. סוף סוף הצלחתי לחזות באיירה קפלן חורך, מתעלעל, מרביץ, תולש ודופק את הגיטרות שלו על כל הבמה בעוד שאישתו ג'ורג'יה המתופפת וג'יימס הבסיסט מנגנים ברפטטיביות את החלקים שלהם כמתוך מדיטציה כשהשירים התארכו והתארכו והפיקו חריקות וצרימות כה נפלאות. זה היה מצויין ואני שמח שהשלמתי את החור הזה. רק לאחר ההופעה הבנתי באמת כמה הפספוס של ההופעות ההן היו באמת עוול שהיה מחייב תיקון.