סיכום אלבומי השנה 2013

דצמבר כמעט ומגיע לסיומו. החודש האהוב עליי בשנה, חודש הסיכומים. אני מבין את מי שלא מוצא את הטעם ומשתעמם מפסטיבל הסיכומים הזה, אבל עבורי זה חג של ממש.

השנה האזנתי למשהו כמו 130 אלבומים חדשים. מבחינתי זו שבירת שיא. בשנה שעברה שמעתי בערך 100 אלבומים חדשים וכבר אז זו הייתה שבירת שיא עבורי. אני יכול לשער כי הגידול השנה היה הרבה מאוד בשל הבלוג, צריך למצוא דברים לכתוב עליהם ולכן צריך להקשיב להרבה דברים. אבל ישנם עוד סיבות אני משער, דברים שקשורים לחיים האישיים – זמן פנוי, הטיול הארוך וכו'.

עוד דבר ששמתי לב אליו והוא הגיוני ביותר, עיקר אלבומי השנה שלי מתבססים על החצי הראשון של השנה, מאחר ומיולי עד אוקטובר טיילתי בעולם וכל המוזיקה החדשה שלקחתי איתי היא זו שיצאה לפני הטיסה. ולגבי מה שיצא בחצי השני של השנה ניסיתי לדחוס המון בהאזנה אינטנסיבית בחודש וחצי שעברו מאז שחזרתי. בהחלט חצי שנה מקופח יותר מבחינתי, אבל קורה ומנסים לחיות עם זה ולהמשיך הלאה.

שלושה אלבומים והספד

ג'ייסון מולינה

אתחיל, כי אני חייב את זה לפחות לעצמי, בציון מותו של המוזיקאי היקר לי עד מאוד – ג'ייסון מולינה. מולינה נפטר בשבת האחרונה מצריכת אלכוהול קיצונית וארוכת שנים שפגעה באבריו עד כדי קריסה. תהליך שלקח כמה שנים שסופו היה די ידוע מראש כאשר משפחתו של מולינה פצחה לפני שנתיים בהתרמה למען שיקומו. ג'ייסון מולינה, שייצר מוזיקה תחת השמות Songs: Ohia, Magnolia Electric Co. וכמובן בשמו שלו, היה מוזיקאי נדיר, פורה, כנה ומלנכולי. הוא בעצמו פתח לי את הדלת לעולם המוזיקה הקרוי אלטרנטיב-קאנטרי לפני כארבע-חמש שנים כשגיליתי את האלבום Magnolia Electric Co. שיצא תחת השם Songs: Ohia, אלבום שנתן את השם לפאזת היצירה שהגיעה אחרי האלבום. זה אלבום שהוא מבחינתי אחד המושלמים, המטלטלים והיפים שאני מכיר. יש מעטים מאוד שאהובים עליי יותר ממנו ואין אף אחד שיפה כמותו. זה אלבום שאני אקח איתי בתקווה עוד עשרות שנים קדימה בחיי, אלבום שאני בספק שייצא לי מהראש בשלב כלשהו. למולינה עוד מספר רב של אלבומים מצויינים, גם כמה שפחות ולא מעט שאני עוד צריך לגלות. הוא יצר מוזיקה שתמלא את החלל שהוא השאיר לזמן רב, אבל החוסר שלו בעולם יורגש בכל שיר, צליל ותו. כבר עכשיו הוא חסר לי.