לכבוד הגעתו המבורכת של אריאל פינק להופעה בישראל ביוני (אירוע / כרטיסים), התבקשתי לתת יד בהפצת הבשורה הורודה. מאחר ולשם שינוי יש לי היכרות מעמיקה למדי עם הפינק, שמחתי לשתף פעולה ולכתוב פוסט בנושא.  ערכתי גם מיקסטייפ שנמצא בתחתית הפוסט הזה.

קודם כל, אתם מוזמנים לגשת ולהציץ בפוסט בבלוג המאזין. פוסט מוצלח מאוד שנותן הצעות כיצד להתחיל את ההאזנה לאריאל פינק ואיך להמשיך. הפוסט גם מהווה מפת דרכים מוצלחת לדיסקוגרפיה העשירה והמוזרה שלו.

——————————

אריאל פינק הוא חידה. זה לא שהיא לא ניתנת לפיתרון, אלא כזו שעדיף לא לעשות לה עוול זה. כי בנוסף אריאל פינק הוא גם בלון נפוח, וזה כל הקסם שלו. ברגע שנוציא את האוויר לא נישאר עם הרבה ביד. לכן אני מעדיף להתרכז במוזיקה עצמה ופחות בפרסונה הייחודית, כי לטעמי זו הראשונה מעניינת יותר מכל שטיק או פרובוקציה. ויש טונות מאלו. וזה בסדר. האישיות של פינק היא חלק מהעניין וזו תוספת ראויה למוזיקה האסצנטרית, אבל בהחלט לא החלק המרכזי במשוואה הזו.

ב- 15 השנים האחרונות פינק עשה הרבה מאוד דברים, אבל שני דברים מרכזיים שהוא עשה ומלווים אותו לכל אורך הקריירה שלו הם: 1) הוא מצליח להוציא מאנשים קריאות התפעלות מלוות בהצהרות לגבי גיאונותו הברורה כניאון זרחני וצבעוני; 2) הוא מצליח להוציא מאנשים אחרים קריאות זלזול שמלוות בהצהרות נחרצות לגבי רידודותם של תוצריו. אלבומו האחרון שהוציא, Pom Pom משנה שעברה, מייצג את התמה הזו בצורה הכי יפה וטהורה שבנמצא.

Pom Pom הוא אלבום די מדהים, מלא ברעיונות מופלאים ומקוריים שאין עוד אדם על גבי הפלנטה שיכל ליצור אותם, ויש שם כמה שירים ענקיים ומהיותר טובים ששמעתי ב- 2014. באופן מקרי לחלוטין (עם מרכאות מודגשות) האלבום הוא גם ארוך מדי באופן לא כל כך מוצדק, טרחני למדי ומעייף. עם זאת, זהו אלבום קוהרנטי שמרגיש כמו מקשה אחת עם בנייה מעניינת ודינמית לכל אורכו.
הרדידות והגאונות גרים יחדיו באלבום עם העטיפה הורודה, ובכלל התוצרת שלו.

דבר מעניין לגבי האלבום – זו הפעם הראשונה שיוצא למעשה אלבום מלא ורשמי תחת השם Ariel Pink. עד כה רוב הוצאותיו בכלל שוחררו תחת השם Ariel Pink's Haunted Graffiti, שם שמלווה את הקריירה של פינק עוד מראשיתה בסוף שנות העשרה שלו. בתחילה זה היה בכלל רק הוא וטייפ ה- 4 ערוצים שלו, ורק החל מ- 2005 השם הזה מייצג להקה של ממש (לפחות בהופעות). אריאל הוציא גם אלבום אחד תחת שמו האמיתי – אריאל רוזנברג.

אם לחזור רגע ל- Pom Pom, יש לציין כי האלבום הזה הוא בסך הכל המייצג של הפאזה הנוכחית של המר פינק. הפאזה הזו התחילה לפני חמש שנים עם האלבום Before Today (שאני עדיין מתעקשת בנחרצות כי זהו אלבומו הטוב ביותר, לא כולם מסכימים איתי) והמשיכה עם Mature Themes מ- 2012 (אלבום חביב מאוד אבל מהיותר חלשים בדיסקוגרפיה). הפאזה הנוכחית מאופיינת בהפקה מושקעת מאוד יחסית לתוצרת של פינק, שלראשונה בקריירה שלו אינה נשמעת כמו הקלטה ביתית. למרות שהלואו-פיי זה הפירה והשניצל של אריאל פינק, עם Before Today הוא עזב (לפחות באלבומי האולפן הרשמיים שלו) את המחוזות המקרקשים והנסיוניים של מוזיקת הלואו-פיי המוזרה שמאתגרת את הקונבנציות של שיר-פופ-מהו. אמנם שלושת אלבומיו האחרונים הם עדיין היתוך הזוי וייחודי של פופ מהודק עם אקספרימנטל חד ולא מתפשר, ועדיין זה כמעט שנות אור מהפאזה הצעירה והמטורללת באמת שלו.

ממש בתחילת הקריירה שלו, בסביבות תחילת המיליונים הנוכחי, הקליט אריאל פינק כמות אדירה של אלבומים והפיץ אותם עצמאית. רק מספר שנים אחר כך חלק מהאלבומים יצאו שוב באופן רשמי לאחר שפינק הוחתם בלייבל Paw Tracks של חברי Animal Collective. ההוצאות האלה מהוות למעשה את חלק הארי של היצירה של אריאל פינק וכוללים בין היתר כמה מהאלבומים המהוללים ביותר שלו, אותם יצר כשפעל באופן עצמאי לחלוטין וכמעט בבדידות גמורה. למרות המגבלה המכוונת באמצעים איכותיים, הכישרון והחזון התעלו על כל הצדדים הטכניים שעשויים להימצא בעיתיים ומתריסים. אריאל פינק למעשה יצר אלבומי קונספט המפוצצים בשירי פופ ממכרים שעליהם הועמסו שכבות על גבי שכבות של חידודים והתחכמויות, הכל כדי לטשטש את הבסיס המלודי הנגיש ולברוא יצירות שמשחקות על כל הקצוות האפשריים.

פינק שאב השראה גדולה מהמוזיקה של הסיקסטיז והסבנטיז, אבל מאז ומתמיד הוא חיי על המוזיקה שהתקיימה בעיקרה באייטיז, ויותר מדוייק, על קו התפר של הסבנטיז עם האייטיז. אז הפופ עשה קפיצת מדרגה שלא חזרה על עצמה. שנים של פופ טהור ומבריק שגם זכה להצלחה מטורפת. שנים של להקות ואלבומים נהדרים כמו The Cars, The Go-Go's, Devo, The Soft Cell, Duran Duran ועוד רבים מספור. כפי שמשה כתב בבלוג שלו לאחר שהוכרז על ההופעה העתידית של אריאל פינק בבארבי, "…כשזה מגיע למוזיקת פופ אני מוכן לחרף את נפשי ולקבוע שהמחצית הראשונה של האייטיז הייתה תור הזהב של מוזיקת המצעדים. האיכות של הפופ מאותה תקופה נבעה לטעמי מהטישטוש היחסי שהיה קיים בין מוזיקה 'איכותית' ו'רצינית' לבין מוזיקה פופולרית." (לפוסט המקורי). אריאל פינק עוד מתחילת ימיו כמוזיקאי כשהתעסקת באובססיבית עם הטייפ הזול שלו עשה ניסיון למזג את הפופ של קו התפר של הסבנטיז והאייטיז עם מוזיקת לואו-פיי שגם עשתה באותן שנים את צעדיה הראשונים. אל תוך השילוב הבלתי שגרתי הזה מזג אריאל פינק את האישיות הגבולית והאקסצנטרית שלו עצמו לכדי יצירתן של מספר מפתיע של יצירות גדולות באמת, כמו House Arrest, The Doldrums ו- Worn Copy.

אבל כדי באמת להבין את אריאל פינק, צריך כנראה לגשת למוזיקאי אחר בכלל, וזהו R. Stevie Moore, המוזיקאי האאוטסיידר המקורי שהתחיל לפעול בשנות השבעים ומאז ועד היום הוציא למעלה מ- 100 אלבומים, איפי'ז ואוספים שונים. כשסטיבי מור לא מקליט ומשחרר אלבום חדש בזמן שקמתם מהמחשב ודפקתם את האגודל בשולחן הוא מתפקד גם כאביו הרוחני של אריאל פינק ומהווה אולי את גורם ההשראה הכי גדול שלו. עד כדי כך שלאחר שפינק סוף סוף זכה ב- 2010 להצלחה הגדולה יחסית לה הוא נועד עוד מראשית ימיו כמוזיקאי הוא גם זכה סוף סוף להגשים את חלומו ולהקליט אלבום משותף יחד עם מורו ורבו. ב- 2011 יצא האלבום של השניים ושמו Koo Klax Glam. האלבום המשותף הוא אחד הדברים היותר מיותרים להאזנה בדיוק כמו העטיפה הנוראית שלו. זה נשמע לעגני, אבל אני מאמין בכל כולי שבדיוק על דבר כזה אריאל פינק חלם עוד מהפעם הראשונה ששמע את המוזיקה של סטיבי מור.

אני לא יכול להמליץ מתוך חוויה אישית, אבל קיבלתי את הרושם שאם רוצים לטעום בצורה יעילה את התוצרת של R. Stevie Moore רצוי לדלג כליל על האלבומים שלו ולגשת ישר לאוספים. בכל מקרה אחר המלצה זו הייתה נתפשת עבורי כחילול הקודש של האומנות המוזיקלית, אבל בגלל שזה דבר ידוע כי העשרות הרבות של האלבומים שסטיבי מור הוציא אינם אחידים בכלל באיכותם, דווקא האוספים מוצלחים יותר ויכולים לתת תמונה טובה יותר ופחות מאיימת. ויותר מזה, אולי אפילו כדאי להתחיל עם אלבום האוסף שאריאל פינק עצמו ערך ששמו Ariel Pinks's Picks Vol. 1 (לא יצא עדיין Vol. 2).

אבל להתחיל לנבור בשלל השפעותיו המוזיקליות הרבות של אריאל פינק זה משימה למתקדמים באמת (אפילו אני לא מרגיש כבר שם, יש לי עוד השלמות רבות לעשות ככל שזה נוגע לקריירה שלו, שהיא ממש המתנה שלא מפסיקה לתת). מי שעוד רוצה לעשות את צעדיו הראשונים במוזיקה הזו, לטעום קצת דברים מעבר לאלבומיו האחרונים או סתם לשמוע שירים טובים של אריאל פינק, ערכתי עבורכם מיקסטייפ גדוש בשירים שאהובים עליי במיוחד מאת פינק. המיקסטייפ מתרכז בשישה אלבומים בלבד מכלל הדיסקוגרפיה והוא אמור להיות נגיש למדי לאוזניים רגישות. ממצבור השירים העצום של פינק אפשר לייצר לפחות 10-20 מיקסטייפים ייחודיים, עם כיוונים ספציפיים, בלי לחזור על שיר פעמיים. אני בחרתי להתרכז בעיקר בצד היותר פופי של אריאל פינק עם כמה זליגות לכיוון האקספרימנטלי, אבל לא באופן קיצוני מדי. אני מקווה שזה יהווה האזנה נעימה והכנה ראויה עבור ההופעה שללא ספק תהיה בלתי רגילה.

The Popishly Eccentric Ariel Pink's Mixtape by Erez Sobel on Mixcloud