הופעות ברלינאיות: ערב של סיפורי אגדות עם קליידוסקופ

kaleidoscope (uk) liveKaleidoscope @ Bassy Club

מסוג צירופי המקרים המועדפים עליי – רגע אחד אני משתף עם העולם את אחד השירים האהובים עליי אי פעם בעמוד הבלוג בפייסבוק ומספר שבועות אחדים אחר כך אני פתאום מוצא עצמי חווה את המוזיקה הזו בלייב! יש לי כבר כמה צירופי מקרים דומים בראש שאני אשמח להוציא לפועל…

בדרך כלל אני לא בעד הופעות זקנים. על פי רוב לא מרגש אותי לראות כמה חברה מקשישים שיוצאים לטורי הופעות למרות שהם לא פעילים מוזיקלית מזה שנים רק כדי לשאוב כסף מענני הנוסטלגיה שאופפים להם את ראשי המעריצים האופטימיים.

אבל אני לא יודע, הפעם היה משהו קצת שונה. אולי עם האבות הקדמונים של הרוק-פופ הפסיכדלי זה אחרת ובלוטות הנוסטלגיה שאני בז להן ברוב ימי השנה השתלטו עליי כליל. אולי זו האינטימיות היחסית שהייתה צפויה מאחר והלהקה תמיד הייתה מוכרת בעיקר ליודעי ח"ן. אולי זה המחיר המגוחך. ואולי פשוט המחשבה על האפשרות לשמוע בלייב את השירים הנפלאים בני 50 השנה ש- Kaleidoscope הבריטים יצרו בסוף שנות השישים ובראשם השיר היפה ביותר בעולם (או לפחות אחד מני אחדים מועטים), שיר שיצא מפיו של האדם שכתב אותו ויבצע אותו מטרים יחידים ממני. איך שלא יהיה, זה כנראה כל מה שצריך כדי להוציא אותי מהבית. פשוט מאוד סך הכל.

הופעות ברלינאיות: A Place to Bury Strangers – סיקור לקראת ההופעה בבארבי

A Place to Bury Strangers @ Lido, Berlin

[ גילוי נאות: נשלחתי לסקר את ההופעה לקראת הגעתה של A Place to Bury Strangers לבארבי ב- 18 באפריל מטעם חברת ההפקות המון ווליום (אירוע פייסבוק / כרטיסים) ]

אחד הרגעים המוצלחים יותר בהופעה של A Place to Bury Strangers וללא ספק המפתיע בהם התרחש ממש בתחילתה. אחרי החימום הפוסט-פאנק-י והמופרע של Rape Blossoms וזמן ההמתנה הקבוע עד שהציוד על הבמה אורגן מחדש, האורות כבו, דממה השתררה ואז התחילו לבקוע מהרמקולים צליליהם הרפטטיביים והקצביים של גיטרות ומכונת תופים, זאת בעוד הבמה נשארה עדיין אפלולית וריקה. מה שנדמה כמו פלייבק פתיחה להזרמת אנרגיות לקראת עלייתה של הלהקה לבמה רק נמשך ונמשך בלי שמשהו ישתנה או יקטע אותו. למרות שהקטע נשמע כיפי היה גם מאוד מוזר. אני רוצה לראות בעיניים שלי את הלהקה עושה את הרעש הקצבי הזה ולא רק לשמוע איזו הקלטה של זה. הרי בגלל זה קיימות הופעות.

הופעות ברלינאיות: Tame Impala במועדון ה- Columbia Halle

Tame Impala @ Columbia Halle
Tame Impala @ Columbia Halle
Opening: Jagwar Ma

פעם שנייה שאני רואה את טיים אימפלה בלייב, שהיא גם הפעם השנייה בחמישה החודשים האחרונים. הפעם הקודמת הייתה בפסטיבל End of the Road שהייתה ההופעה השניה הכי טובה של הפסטיבל (לפחות לפי העדות שלי בסיכום הפסטיבל בבלוג). כל מה שכתבתי אז נכון פחות או יותר גם להופעה הנוכחית.

סיכומי שנה מעניינים ונבחרים

כפי שכבר כתבתי בסיכום השנה של הבלוג, למרות האהבה הגדולה שלי לחג הסיכומים השנתי (שיש האומרים שבשפות עתיקות קוראים אותו דצמבר) מצאתי עצמי די מאוכזב בינתיים מהסיכומים הגדולים שמתפרסמים במקומות היותר מפורסמים (החשודים המידיים: סטריאוגם [שביומיום אני ממש אוהב אותם], פיצ'פורק, NME, NPR).

למרות שזה משהו שחשוב לי כל שנה, הפעם אני מרגיש שיותר דחוף לי לשים פוקוס על הסיכומים הקטנים והאישיים יותר. באופן טבעי כשמדובר בבלוגים קל לי יותר להגיע לאלו בעברית (אבל גם יותר חשוב לי להביא את אלו לקידמת הבמה, כך שהכל בסדר) מאשר לחו"ליים, לכן הישראלים (ובכנות, אנשים שאני מכיר אבל גם אוהב את הטעם שלהם) תופסים מקום רב יותר. אבל עדיין אני כן מביא פה סיכומים באנגלית שאהבתי, לא משנה אם הם מבלוגים, מגזינים או מפלטפורמות אחרות, העיקר מבחינתי זה למצוא רשימות ייחודיו שאומרות הרבה על הטעם של מי שהרכיב אותן וכן גם שמתחברות לטעם המוזיקלי שלי.

הבהרה: אין שום חשיבות לסדר של הסיכומים שאני מציין פה. באמת ובכנות.

סיכום אלבומי השנה 2015

{{ שלומות! האם לייק לעמוד בפייסבוק כבר עשיתן/ם? כדאי מאוד כי קורים שם דברים מעניינים }}

עוד שנה עברה, עוד דצמבר הגיע, עוד עונת סיכומים, עוד רשימה. פאק, אני כל כך אוהב את זה!
אבל האמת שלמרות האהבה שלי לעונת הסיכומים, בינתיים לא מצאתי הרבה רשימות מעניינות שהצליחו להפתיע או למשוך את תשומת ליבי, לפחות ככל שזה נוגע לסיכומים של האתרים הגדולים. לכן, אולי יותר מתמיד מעניין אותי הרבה יותר לדעת מה הולך בסיכומים הקטנים, של אנשים בודדים ובלוגרים ולא של צוות עורכים. וזה מה שאני הולך לעשות עם מה שנותר לי מחודש דצמבר, ואולי אף לשים עליהם זרקור קטן בבלוג או בפייסבוק. [עדכון בנידון: יצרתי פוסט חדש בו אספתי את הסיכומים שאהבתי, בדגש על סיכומים בעברית. בואו לבדוק עוד סיכומים שווים (אבל כמובן רק אחרי שסיימתם פה! :) )]

פסטיבל Le Guess Who? 2015

Le Guess Who? 2015
על פסטיבל Le Guess Who? שמעתי לראשונה לפני שנה (אני חושב) אז היה ליינאפ מעולה שהקפיץ לי את הפסטיבל לתודעה וגרם לי לעקוב אחריו באדיקות. כבר הליינאפ של השנה הנוכחית העיף אותי מהפסים וישר לעמוד רכישת הכרטיסים.

זו הייתה שנה מוזרה מבחינת פסטיבלים. הליינאפ של פרימוורה סאונד הרגיש לי מאוד משעמם ונטול אטרקציות מושכות וכך גם הליינאפ של Green Man ששנה שעברה השתגעתי שאני לא יכול ללכת אליו ועם עוד פסטיבלים אחרים; אבל אז הגיע הליינאפ של End of the Road וישר הוציא ממני את הצהרת "הפסטיבל הכי טוב של השנה" (שבסוף דווקא קצת איכזב בשל התנגשויות רבות ומתסכלות מדי). לבסוף הגיע הליינאפ של Le Guess Who?, שכלל I kid you not יותר מ- 160 אמנים שונים (!!!) בארבעה ימים שחטף באלימות מפתיעה את תואר ליינאפ השנה, וגם היה מאוד צנוע מבחינת התנגשויות מרתיחות שזה כבר סיבה מעולה להעריץ את הצוות ולעקוב אחריהם לעוד שנים רבות.

הפסטיבל

שירת הברבור של הציפור החומה: הסיפור מאחורי אלבומם האחרון של Brown Bird

{{ היי חברלכים וחברלכיות, לייק לעמוד בפייסבוק כבר עשיתן/ם? פשוט כי קורים שם דברים מעניינים נוספים }}

brownbird4

אני מקווה שיש לכם חשק לסיפור קורע לב, כי זה בדיוק מה שיש לי להציע הפעם.

בשנת 2003 דיוויד לאמב הקים את הפרויקט Brown Bird, פרויקט שבכל שנותיו התרכז בבסיסו בפולק אך תמיד שלח את שורשיו למספר כיוונים – אמריקנה, מוזיקה צוענית, אלט-קאנטרי, בלוגראס ועוד. בהתחלה היה זה הפרויקט האישי של לאמב, אבל לאחר זמן קצר הצטרפו עוד מספר חברים שרובם גם עזבו בהמשך.

ב- 2008 לאמב הכיר לראשונה את MorganEve Swain. זו הצטרפה ללהקה והשניים הפכו לזוג גם בחייהם הפרטיים. ב- 2010 ההרכב הפך לזוג ונשאר כך עד ליומו האחרון, רק לאמב ו- MorganEve .