סיכום אלבומי השנה 2017

{{ האלו! בואו לעשות לייק לעמוד הפייסבוק לאוצרות מוזיקליים נוספים }}

ייתכן ואני קצת סובייקטיבי, אבל מצב שיצא סיכום טוב למדי ואפילו טוב מאוד. אני לא יודע מה אמרו לכם על התוצרת המוזיקלית של 2017, אבל היו אלבומים באמת מעולים שיצאו לכל אורכה. לא במפתיע, המון מהאלבומים כאן למטה לא מיוצגים בשום רשימה אחרת שאני ראיתי עד עכשיו. בטח ובטח שלא ברשימות של המגזינים הגדולים.

מבחינת המגמות של השנה בסיכום, יש דבר אחד שאין לגביו ספק – אני ממש אוהב שילוב של מוזיקה מודרנית עם מוזיקה קלאסית. תזמורים וכינורות בפרט תמיד עשו לי את זה מוזיקלית, אבל השנה הייתה ממש אינפלציה מבחינת אלבומים בעלי עיבוד עשיר בכלי מיתר ונשיפה. אני יודע, קל לקנות אותי אבל זה מה שהכי עבד עבורי השנה.

חיות קסומות וכוכבים רועשים

Ceres & Calypso in the Deep Time
כן, יש לי חולשה לעטיפות מצוירות בסגנון של קומיקס (בעלי ערכי הפקה גבוהים!), אבל גם בלי לקחת את זה בחשבון אני לגמרי מאמין שמדובר פה באחת העטיפות הכי יפהפיות ומושכות של העשור הנוכחי.
 
העטיפה הזו שייכת לאלבומם השלישי Ceres & Calypso in the Deep Time של להקת Candy Claws מקולורדו, ארה"ב שיצא ב- 2013 (ולגמרי התפספס על ידי בזמן אמת). מדובר באלבום דרים פופ / נאו-פסיכדליה דחוס ועמוס בקירות סאונד שמציפים כל שטח פנוי בחלל האוזן, מוזיקה שנעה על שלל השפעות שונות החל מפופ סיקסטיזי קליל, דרך ביץ' בויז, פיל ספקטור ואף אקזוטיקה ועד לשוגייז ניינטיזי. לא תמיד רמת השירים אחידה, אבל ההפקה העשירה והלופתת היא לגמרי האטרקציה המרכזית וביחד עם השירה הילדותית והמתוקה והאווירה הייחודית גורמים לאלבום להיות שווה מאוד את הזמן שיוקדש לו.
 

ב- 2015 הלהקה הצטמצמה בעל כורחה מהרכב שלם שבשלב מסוים הכיל שמונה חברים לזוג המרכזי של הזמרת והכותב הראשי שהקימו אותה שבע שנים לפני כן, ובשל השינוי בליינאפ החליטו השניים על שינוי השם ל- Sound of Ceres ולהמשיך בגרסה החדשה שחולקת קווי דמיון רבים עם המוזיקה של ההרכב המקורי אבל בתוספת נטייה רבה יותר לאלקטרוניקה. האלבום שהוציאו שנה לאחר מכן לא עשה רושם חזק כמו האלבום האחרון שהוציאו תחת השם המקורי של ההרכב שלמעשה מתפקד כשירת הברבור של Candy Claws. אבל אני מאוד מקווה שיהיה יותר מעניין איתם בעתיד.

סירת דייגים יפנית

Long Season

מסתבר שבלי ששמתי לב, מצאתי את עצמי בתקופה בה מוזיקה יפנית עושה מאמצים להשתלט על חיי ובכוח להתבלט מתוך רשימת ההאזנה שלי. זה כנראה התחיל לפניי שנתיים כשגיליתי את Boredoms עם אלבומם העצום, מרחיב התודעה והבקושי ניתן לעיכול Vision Creation Newsun. זה המשיך שנה שעברה עם האלבומים של Kikagaku Moyo ו- Gesu no Kiwami Otome שנכנסו לסיכום השנה שלי והאלבום של The Silence שכמעט נכנס. יש את Ghost הפסיכדליים שאני חייב לשמוע בהקדם ואת Boris שגם אני כל כך מצפה כבר (אבל גם מאוד חושש) לצלול לתוך הדיסקוגרפיה האימתנית שלהם. ועכשיו הגיע לו האלבום הזה של הלהקה היפנית העלומה הזו שלא קיימת כבר כמעט 20 שנה אבל עדיין מקבלת בקלות את המעמד של האלבום הכי מדהים ושהכי שבה אותי בחודשים האחרונים.

סיכומי שנה מעניינים ונבחרים 2016

עכשיו שסיימתי עם סיכום השנה שלי, הגיע הזמן לעבור לדבר השני הכי חשוב בחג הסיכומים: סיכומים של אחרים!

מי היה מאמין שדווקא בזמנים בהם יש שפע אדיר של הכל מהכל וחג סיכומי השנה נמשך איזה חודש וחצי וכל דרעקית ודרעק (הי!) מפרסמים את סיכום האלבומים היומרני שלהם (הי, גם פה!) עדיין אני מוצא עצמי מתוסכל מההיצע המשעמם וחסר המעוף ששורה ברוב הסיכומים וב- 99.4% מהסיכומים המגזיניים. לכן אני מעוניין גם השנה לאסוף לי (ולמי שעוד בעניין) את כל הסיכומים הכי מעניינים שאני נתקל בהם ברשת, עדיפות לסיכומים אישיים וטקסטואליים שמהווים מראה פנימית לטעם המוזיקלי הייחודי של הכותב/ת שלהם. עדיפות עוד יותר גדולה (עם נסיבות מקלות) אני מעניק לסיכומים בעברית ולו בשביל לדרבן כותבים לפרסם את הרשימות האישיות שלהם.

באופן טבעי רבים מהסיכומים העבריים שאפרסם פה הם של אנשים שאני מכירים, אבל זה בעיקר כי אני אוהב את הטעם שלהם ומוזיקה היא למעשה הגורם שחיבר בינינו. עדיין ישנה סבירות שאני לא מכיר את כולם ופספסתי רשימות כלשהן, אז בבקשה הפנו את תשומת לבי אליהן ואשמח לפרסם אותן (כל עוד הן אכן מתאימות לכאן).

סיכום אלבומי השנה 2016

{{ היי הו! בואו תעשו לייק לעמוד הפייסבוק לעוד תענוגות מוזיקליים משונים }}

כולם יודעים את זה כי כולנו היינו שם – 2016 הייתה סך הכל די קקי מרוכז של האירועים הכי גרועים שאפשר לדמיין במסגרת שרירותית של 365 ימים. אני לא מחדש לאף אחד אז פה אני אסיים עם הצד הצואתי יותר של השנה הזו ואתרכז במה שאני יודע ואוהב, ולמזלי בתחום הזה השנה הזו הייתה בגדול כמעט ללא רבב. יצאה השנה כמות מרחיבת לב של מוזיקה נהדרת. פשוט ככה. אני יודע שלא מעט אנשים חושבים אחרת, וזה בדיוק הסיבה שאני פה, כדי לעשות להם דווקא ולהוכיח אותם בטעותם המבישה.

הופעות ברלינאיות: ערב של סיפורי אגדות עם קליידוסקופ

kaleidoscope (uk) liveKaleidoscope @ Bassy Club

מסוג צירופי המקרים המועדפים עליי – רגע אחד אני משתף עם העולם את אחד השירים האהובים עליי אי פעם בעמוד הבלוג בפייסבוק ומספר שבועות אחדים אחר כך אני פתאום מוצא עצמי חווה את המוזיקה הזו בלייב! יש לי כבר כמה צירופי מקרים דומים בראש שאני אשמח להוציא לפועל…

בדרך כלל אני לא בעד הופעות זקנים. על פי רוב לא מרגש אותי לראות כמה חברה מקשישים שיוצאים לטורי הופעות למרות שהם לא פעילים מוזיקלית מזה שנים רק כדי לשאוב כסף מענני הנוסטלגיה שאופפים להם את ראשי המעריצים האופטימיים.

אבל אני לא יודע, הפעם היה משהו קצת שונה. אולי עם האבות הקדמונים של הרוק-פופ הפסיכדלי זה אחרת ובלוטות הנוסטלגיה שאני בז להן ברוב ימי השנה השתלטו עליי כליל. אולי זו האינטימיות היחסית שהייתה צפויה מאחר והלהקה תמיד הייתה מוכרת בעיקר ליודעי ח"ן. אולי זה המחיר המגוחך. ואולי פשוט המחשבה על האפשרות לשמוע בלייב את השירים הנפלאים בני 50 השנה ש- Kaleidoscope הבריטים יצרו בסוף שנות השישים ובראשם השיר היפה ביותר בעולם (או לפחות אחד מני אחדים מועטים), שיר שיצא מפיו של האדם שכתב אותו ויבצע אותו מטרים יחידים ממני. איך שלא יהיה, זה כנראה כל מה שצריך כדי להוציא אותי מהבית. פשוט מאוד סך הכל.

הופעות ברלינאיות: A Place to Bury Strangers – סיקור לקראת ההופעה בבארבי

A Place to Bury Strangers @ Lido, Berlin

[ גילוי נאות: נשלחתי לסקר את ההופעה לקראת הגעתה של A Place to Bury Strangers לבארבי ב- 18 באפריל מטעם חברת ההפקות המון ווליום (אירוע פייסבוק / כרטיסים) ]

אחד הרגעים המוצלחים יותר בהופעה של A Place to Bury Strangers וללא ספק המפתיע בהם התרחש ממש בתחילתה. אחרי החימום הפוסט-פאנק-י והמופרע של Rape Blossoms וזמן ההמתנה הקבוע עד שהציוד על הבמה אורגן מחדש, האורות כבו, דממה השתררה ואז התחילו לבקוע מהרמקולים צליליהם הרפטטיביים והקצביים של גיטרות ומכונת תופים, זאת בעוד הבמה נשארה עדיין אפלולית וריקה. מה שנדמה כמו פלייבק פתיחה להזרמת אנרגיות לקראת עלייתה של הלהקה לבמה רק נמשך ונמשך בלי שמשהו ישתנה או יקטע אותו. למרות שהקטע נשמע כיפי היה גם מאוד מוזר. אני רוצה לראות בעיניים שלי את הלהקה עושה את הרעש הקצבי הזה ולא רק לשמוע איזו הקלטה של זה. הרי בגלל זה קיימות הופעות.