הופעות ברלינאיות: ערב של סיפורי אגדות עם קליידוסקופ

kaleidoscope (uk) liveKaleidoscope @ Bassy Club

מסוג צירופי המקרים המועדפים עליי – רגע אחד אני משתף עם העולם את אחד השירים האהובים עליי אי פעם בעמוד הבלוג בפייסבוק ומספר שבועות אחדים אחר כך אני פתאום מוצא עצמי חווה את המוזיקה הזו בלייב! יש לי כבר כמה צירופי מקרים דומים בראש שאני אשמח להוציא לפועל…

בדרך כלל אני לא בעד הופעות זקנים. על פי רוב לא מרגש אותי לראות כמה חברה מקשישים שיוצאים לטורי הופעות למרות שהם לא פעילים מוזיקלית מזה שנים רק כדי לשאוב כסף מענני הנוסטלגיה שאופפים להם את ראשי המעריצים האופטימיים.

אבל אני לא יודע, הפעם היה משהו קצת שונה. אולי עם האבות הקדמונים של הרוק-פופ הפסיכדלי זה אחרת ובלוטות הנוסטלגיה שאני בז להן ברוב ימי השנה השתלטו עליי כליל. אולי זו האינטימיות היחסית שהייתה צפויה מאחר והלהקה תמיד הייתה מוכרת בעיקר ליודעי ח"ן. אולי זה המחיר המגוחך. ואולי פשוט המחשבה על האפשרות לשמוע בלייב את השירים הנפלאים בני 50 השנה ש- Kaleidoscope הבריטים יצרו בסוף שנות השישים ובראשם השיר היפה ביותר בעולם (או לפחות אחד מני אחדים מועטים), שיר שיצא מפיו של האדם שכתב אותו ויבצע אותו מטרים יחידים ממני. איך שלא יהיה, זה כנראה כל מה שצריך כדי להוציא אותי מהבית. פשוט מאוד סך הכל.

בהופעה הנוכחית היה זה רק פיטר דלטרי סולן הלהקה שלקח לו כלהקת גיבוי את להקת Trembling Bells, להקה שכבר עשתה מנהג קבוע לחבור לשיתופי פעולה עם אושיות פולק ופסיכדליה, כמו Bonnie 'Prince' Billy וחצי מהצמד של The Incredible String Band בין היתר. (אגב, אני לא ממש יודע מה קרה לשאר חברי Kaleidoscope המקוריים ולמה דלטרי מופיע כשריד יחיד מהלהקה, אם מישהו יודע את הסיבה לכך אשמח לשמוע).

דלטרי באופן מפתיע נראה מצוין ויותר מזה נשמע ממש מעולה, כמעט בדיוק כפי שנשמע לפי חצי מאה. במהלך ההופעה הוא התפאר בחולצה שלבש שהיא למעשה (כך הוא טוען) החולצה המקורית איתה הצטלם ב- 67' לעטיפת האלבום הראשון של הלהקה Tangerine Dream ויותר מכך – שהיא עדיין עולה עליו!

בנוגע למוזיקה, כשהם ביצעו את השירים היותר פופיים להקת הגיבוי הצליחה פחות לזרוח ולהתבלט מאשר כשהשירים שנוגנו היותר רוקיסטיים וחפרו והעמיקו עם הפסיכדליה, אז הלהקה הראתה בדיוק במה היא באמת טובה. הפתיע מאוד לטובה דווקא השיר Song From Jon מתוך האלבום האחרון והזנוח (אפילו עוד לא טרחתי להאזין לו עדיין!) White Faced Lady. השיר-ביצוע הזה פירק אותי ונראה שכך גם את כל הקהל שפרץ בשאגות ומחיאות כפיים אדירות לכשהסתיים. דלטרי לעומת זאת תמיד לכל אורך ההופעה היה במיטבו. שר נפלא עם הרבה דיוק וכבוד לשירים המקוריים, ובין לבין סיפר את הסיפורים שעמדו מאחורי כתיבת השירים.

אחרי רצף מכובד של הרוב המוחלט של השירים מהאלבום הראשון ועוד כמה וכמה משאר האלבומים ולפני ביצוע מעולה ופריק אאוט מוחלט ל- Music מהאלבום השני הגיע לו Sky Children המושלם בשירים לאחר הקדמה יפה שסיפרה על הסיטואציה בה השיר נכתב – חופשה בחוף בריטי עם טירה שכאילו נלקחה מאגדת ילדים והליכה על החוף בה ראשו של פיטר דלטרי התמלא במשפטים שהתחברו מעצמם אחד לשני. כשהשיר בוצע ממש שני מטרים ממני  היה לי קשה לומר אם עוד מישהו שם לב לחיוך הקורן והדומע בו זמנית שזרח לו מפני מאחר שהתמוססתי לשלולית באמצע המועדון. אין לי ספק שכולם חייבים לעצמים רגעים כאלה בחיים שלה.

 

השאר תגובה