פנינה חדשה: החוויה האיסלנדית

הודעה: הבלוג יוצא לתקופת פגרה של כארבעה חודשים בשל טיול סופר-מגניב. נתראה בנובמבר.

סיגור רוס נמצאים כרגע בתקופה מוזרה סלאש מרתקת. למעלה מעשור עבר מאז הוציאו שני אלבומים גדולים בשלמותם, האלבומים האלו שאנשים תמיד ישוו אליהם את שאר התוצרת של הלהקה. אחרי שני אלה אפשר לומר כי הלהקה נכנסה לתהליך מתמיד של חיפוש אחר אפיקים שונים שיבדילו אותם ממי שהיו כשהוציאו אותם. תהליך זה לא קרה באבחה חדה אלא לקח לו זמן לצבור תאוצה. האלבום הבא של הלהקה Takk, הרביעי שלהם, היה הרבה מהשניים הנ"ל אבל לקח בחירות יותר מיינסטרימיות.

אחרי כן ב- 2008 יצא האלבום החמישי שהיה כבר בכלל משהו אחרכמעט לגמרי. Með suð í eyrum við spilum endalaust זה אלבום שהוא לפרקים מוזיקה עולצת של שדונים שיוצאים בחגיגות ומחולות כשאף אחד לא רואה אותם, ולפרקים אחרים מוזיקה שמזכירה קצת את מה שעשו באלבום השלישי שלהם, אלבום הסוגריים, אך לא באותה צורה משויפת, חדה ושלמה שהצליחה להם אז ב- 2002. האלבום לא הצליח לסחוף את קהל המאזינים של הלהקה, בלשון המעטה. על אף שישנם לא מעט מעריצים שיגנו על האלבום וידבקו בחצי הכוס המלאה שהם רואים בו, האלבום עדיין מייצג פתיחה צולעת לתקופה מתוסבכת מבחינת פועלה של סיגור רוס.

יש לציין כי המשקל המיתולוגי של הלהקה לא ירד אפילו בגרם. סיגור רוס בפועלה קנתה לה תהילת עולם שתחזיק מעמד גם אחרי שואה אקולוגית.

סיגור רוס

לאחר אלבום זה הלהקה נכנסה לתקופה שקטה מאוד, שבחלקו היה בכלל במסגרת הפסקה-שלא-מוגבלת-בזמן (Hiatus). בזמן זה יונסי הסולן הוציא אלבום סולו חמוד שנגע יותר במחוזות הפופ ובאופן כללי עתיד הלהקה נראה לא ברור.

ואז באה ההודעה כי הלהקה חוזרת להקליט ותוציא אלבום ב- 2012, ואז הודעה נוספת ששנה לאחר מכן יצא אלבום נוסף! ואז כי בין יציאת שני האלבומים הלהקה ירדה במספר החברים בה מארבעה לשלושה, כשהמולטי-אינסטרומנטליסט קיירטאן סויינסון החליט לעזוב את הלהקה כדי להיות עם המשפחה שלו (דה פאק?!) וכעת השלישיה הנותרת חורכת את כדור הארץ בהופעות. אז כן, תקופה מוזרה ולא שגרתית בכלל.

ולגבי המוזיקה – שנה שעברה יצא האלבום הראשון מבין השניים האחרונים Valtari ולהפתעתי הוא היה אלבום סופר מאכזב עבורי. זה היה האלבום השקט ביותר של הלהקה, אמביאנט-י ביותר, נטול תופים כמעט לגמרי, נטול ריגושים. מוזיקה אוורירית שלא נחקקת בראש. לי זה לא התאים ויצאתי מהאלבום הזה באכזבה רבה, שנייה ברציפות עם הלהקה. בשל הדיבור כי האלבום הבא שלהם יהיה הרבה יותר קצבי לא איבדתי את אמוני בלהקה ותליתי באלבום ציפייה רבה.

עם שחרור הסינגל הראשון מ- Kveikur קודם כל חוויתי הקלה רצינית. זה היה שיר מוזר, במיוחד בנוף היצירה של סיגור רוס, צלילים שמעולם לא נשמעו כמותם באף אלבום או שיר אחר שלהם, כיוונים חדשים כמו מטאל ואינדסטריאל, ז'אנרים שבחיים שלי לא חשבתי שיתחברו עם מותג הלהקה. וזה היה שיר מרגש ומרעיד. שיר גדול. והציפיות כבר היו בשמיים.

כש- Kveikur הגיע במלואו התמונה הייתה די שונה. Brennisteinn אותו סינגל ראשון והשיר הפותח הוא די יחיד מסוגו בין שאר השירים באלבום. השיר הארוך ביותר ומשני השירים העוצמתיים והאפלים ביותר באלבום, לצד שיר הנושא Kveikur. למרות שהייתי רוצה אלבום שלם שהולך בכיוון הזה, עדיין רק הימצאותם של שני השירים האלה נותנים גוון מאוד ייחודי. ובכלל האלבום הזה שונה מאוד במהותו בדיסקוגרפיה של הלהקה. לראשונה רוב השירים מאוד נגישים, מידיים וקצרים למדי, לפחות במובנים של סיגור רוס. ובאופן כללי, זה אלבום ממש מעולה. מבחינתי כנראה האהוב עליי ביותר מאז אלבום הסוגריים.

קודם כל, האלבום מכיל את אחת הפתיחות היפות ביותר ששמעתי מהשנים האחרונות. רצף של שלושה שירים עצומים ממש, עם זרימה מושלמת ביניהם ובניית אווירה ייחודית ומדוייקת. Brennisteinn הפותח הוא עדיין השיר המיוחד והאהוב עליי באלבום והוא נפלא כשיר פתיחה. מלבד שלושת אלה אציין גם את שיר הנושא ואת Bláþráður שהם תענוג כל פעם מחדש. וגם רובם של האחרים ממש טובים ומשובצים היטב בסדר השירים ויוצרים חוויה מאוד סיגור רוס-ית של התרגשות, רעש ושקט, עלייה וירידה. לרעה אני אני יכול לציין רק שיר אחד, השיר הרביעי באלבום Yfirborð שאמנם הוא לא באמת שיר רע אבל כן החוליה החלשה. מקצב דאבסטאפ לא קשור על רקע שירתו היפה של יונסי שלפרקים הופכת צורמת ומשתלבת בשירה הפוכה ובלא מעט קולות וצלילים מוזרים. כל זה יוצר שיר לא נוח במוזרותו ולמעשה לא מוצלח. אבל אני כן יכול לראות את הכוונה שנמצאת מאחוריו והיא הצורך בהתנסות, נסיון ליצור משהו חדש לגמרי.

Kveikur

המוזיקה ב- Kveikur היא כבר לא ממש פוסט רוק. קשה לומר שאי פעם הם עשו ממש פוסט רוק, יותר וריאציה מסויימת ומאוד ייחודית של פוסט רוק. אבל עכשיו זה בעיקר הקליימקסים, שמאפיינים יצירות פוסט רוק, שנחתכו מהיצירה השלמה ועכשיו מהווים שירים בפני עצמם. זה אולי לא נשמע טוב בתיאור, אבל בפועל זה מצויין. זה שונה וזה עובד כל כך טוב.

ייתכן והקטעים שנגזרו הם אולי מה שקצת חסר באלבום. או לפחות המהות שמאחוריהם. עם שירים כל כך מידיים אין הרבה אורך רוח, אין הרבה בנייה של אווירה. זה מקסימום התרגשות ומעט אוויר לנשימה והרהור. כמעט כל הזמן משהו קורה בשירים באלבום, הרבה תופים, פעמונים, גיטרות מנסרות, כלי מיתר אפיים, כלי נשיפה ומעל הכל השירה החזקה המופלאה של יונסי שאי אפשר לעמוד בפניה. זה הכל מהכל וזה נשמע הכי טוב שאפשר, אבל חסרים פה המאפיינים שיוצרים אלבום על-זמני וחד פעמי.

אז כן, לאור זה אני יכול להצהיר באכזבה מעושה כי זה לא בסדר שסיגור רוס פתאום יוצרים מוזיקה מאוד ישירה. איפה הקצב האיטי, הקרשנדואים שמגיעים רק בדקה השמינית של השירים, איפה האווירה השמיימית, הקרחונים המתנפצים, למה זה כל כך מהיר?! אני רוצה עוד בדיוק מאותה נוסחה ממנה נוצרו Ágætis byrjun  ואלבום הסוגריים, אותם אלבומים אלמותיים ונצחיים.

אבל אתם מבינים שזה לא אני ואני לא אוכל לעמוד מאחורי הצהרות אלה כי הם פוגעים ב-אמת של הלהקה, ותהליך התפתחותה הטבעי והנכון מוזיקלית.

דווקא זה, ההתפתחות וההשתנות של הלהקה הוא שעושה את התקופה המוזרה הזו של 5 השנים האחרונות בחייה של סיגור רוס למדהימה ממש. הם יכולים לעשות כל מה שהם רוצים, הם יכולים ליצור שוב ושוב אלבומים מושלמים שיהיו דומים מדי אחד לשני, אבל הם בוחרים לנסות דברים אחרים ואפילו להיכשל בדרך עם אלבומים לא מוצלחים במיוחד. זה הדבר הכי יפה שאמן יכול לעשות. ההתנסות והאתגור זה המהות והיופי במוזיקה בכלל, לא פחות מיצירות המופת החד פעמיות. אני גאה בסיגור רוס, ואוהב אותם גם כשאני לא אוהב את האלבומים שהם מוציאים כמו Valtari כי גם כשזה לא לטעמי זה עדיין מרתק ומלא במשמעות.

ואחרי שתשמעו את Kveikur תחשבו איך השירים האלה עוברים בהופעה. אישית אני לא מפסיק לחשוב על זה, מדמיין כל רגע איך הוא יראה בלייב, ההעמדה של חברי הלהקה עם הנגנים הנלווים, התאורה, כל הנגינה, הוידאו ארט. אני לא יכול שלא לדמיין את זה כי אחרי שנים של ציפייה, תקווה ואכזבה אני סוף סוף באמת אראה את סיגור רוס בהופעה, בלונדון בסוף אוגוסט וזה יהיה אחרי חודש וחצי באיסלנד. אותם מראות שלא הפסקתי לחלום אותם בהקיץ כל פעם ששמעתי את המוזיקה הזו של סיגור רוס, שהיא איסלנד בכל מהותה, לפחות בראש הפנטזיונרי שלי.

באמת שחיכיתי לחוויה הזו כל כך הרבה זמן שאני קצת לא ממש מאמין שזה אכן הגיע וזה יהיה משהו אמיתי וחלק מהחיים שלי בעוד זמן קצר. טיול באיסלנד והופעה של סיגור רוס. אני צריך לחזור עוד כמה פעמים על הצירוף ואז באמת לחוות את זה כדי להאמין שזה באמת קורה.

Sigur Rós – Brennisteinn

01 – Sigur Ros – Brennisteinn

Sigur Rós – Kveikur

06 – Sigur Ros – Kveikur

Sigur Rós – Bláþráður

08 – Sigur Ros – Blapradur

7 תגובות בנושא “פנינה חדשה: החוויה האיסלנדית

  1. יעל ר.

    הו, מעולה. איזה יעד מופלא. גם אני זממתי עליו לקיץ הזה, ובסוף איכשהו זה נדחה (שנה הבאה אינשאללה) והוחלף בנסיעה קצרה יותר, עוד יותר צפונה. אבל החלום עדיין ממתין שם בצד…

    תהנה ובהצלחה בדרכים!

  2. עידו שחם

    לא יודע אם זה הם, או אני, או שנינו, אבל ממש ירד לי מסיגור רוס. האלבום החדש משנה כמה ניואנסים ולא ריגש אותי. השני והשלישי היו אלבומים עצומים וסיגור רוס לא הצליחו למצוא את עצמם מאז. רדיוהד חווה משבר דומה עם סדר זהה של אלבומים והצליחו לצאת מזה בכבוד עם פליק פלאק הצידה. לא ידעתי אפילו שהם נהיו טריו, אבל אפשר להרגיש את זה – אין יותר קישוטים יפים וכלים מיוחדים. זה כאילו שקרתו לסיגור רוס אצבע.

    בכל מקרה, מקווה שיהיה לך טיול חווייתי!

  3. אופיר

    אמת. השני היה באמת אלמותי. לא ניתן לחזור על יצירה כזאת מושלמת. אבל אני עדיין ממתין למשהו דומה…
    בכל מקרה – גם אני חשבתי שהאלבומים האחרים לא טובים. אבל בשמיעות חוזרות, ובצפיה בהופעות – פתאום מתחלים להבין, להיכנס לאווירה ולהנות. הם באמת גדולים.
    האלבום החדש – או שיתן להם מרץ להמשיך – או שיהיה האוות הסופי מבחינתם.
    כיף לך שתזכה לראות אותם למרות שבפנטזיה שלי הייתי רוצה לראות אותם עם השני או עם האווירה המיוחדת מהאחרים ולא הופעת רוק רגילה כמו האלבוםן החדש.
    תהנה באיסלנד. היא מדהימה. ושים הרבה סיגור רוס ברכב…
    מחכה לשמוע איך היה.

  4. פינגבאק: סיכום אלבומי השנה 2013 | אנטנות השמימה

השאר תגובה